נוצץ ושווה זהב "דיור" / נעה ארבר, כתבת אופנה
הדברים הכתובים אינם מיועדים לקדם מכירות אלא להעביר סיפור שמעניין לשמוע. רוצו ! כל הקודם זוכה ! ובעל המזל יהיה היחיד שיזכה בבקבוק היקר בעולם. בקבוק בושם בלעדי שהגיע ארצה, ויימכר במכירה פומבית ובמחיר התחלתי - "סמלי", של כ-100.000 ש'ח. מי שירבה במחיר ייזכה בבקבוק יחידני ויוכל גם להנות מכך שתרם את חלקו לקידומה של המחלקה לעיצוב אופנה בשנקר. זה לא מפליא אבל ההיזון החוזר הוא משמעותי ויוקרתי לשני הצדדים, הן לשנקר שדורג, לאחרונה, במקום ה-6 בין אקדמיות לאופנה המובילות בעולם והן לבית דיור שמוסיף מחלקת אופנה יוקרתית לרשימת חוסיו.

צילום: אדריאן דיראן

ואכן, יום הולדת 70 איננו עניין של מה בכך, ובמיוחד כאשר האירוע מתרחש לרגל מלאות 70 שנה לבית אופנה אייקוני, אחד הנחשבים והשולטים בעולם האופנה הבינלאומי ולרגל שיתוף הפעולה של בית דיור עם שנקר, שהחל לפני כחצי שנה עם פתיחת בית דיור הראשון בקניון TLV, לבישום ומוצרי טיפוח וקוסמטיקה. את אופנת בית דיור ניתן לרכוש בחנות "אניגמה" שבכיכר המדינה. 70 בקבוקים בלבד! כמניין שנותיו של בית האופנה, יושקו וימכרו בנקודות מכירה נבחרות ברחבי העולם. בארץ מוצג בקבוק מס. 3 הממוספר, בדומה ליצירות אמנות אחרות, ומיועד לאספנים או נדבנים שיודעים להעריך יצירות אמנות שייצורן מוגבל. ואכן, כל מי שקשור להשקת הפרוייקט הוא דמות המוגדרת כאייקונית, הראשון, כמובן, הוא קריסטיאן דיור עצמו, אחד מגדולי מעצבי האופנה במאה ה-20. בקבוק הבושם האייקוני והחגיגי, המושק בימים אלה, עוצב בהשראת בקבוק הבושם J'ADORE, שעיצב קריסטיאן דיור עצמו בשנת 1956. מובילת הקמפיין החדש והפרזנטורית של ז'אדור היא שרליז ת'רון, אייקונת קולנע ויופי. מי שיזכה בבקבוק, יהיה, מן הסתם, איל פיננסי.

למהדורה המוגבלת, המכונה J'ADORE EXCEPTIONAL EDITION, ניחוח חדש ייחודי שנרקח בלעדית לסידרה, על ידי פרנסואה דה מאשי הבשם של בית דיור. הן הבושם והן הבקבוק הנם יצירות מופת מושקעות: הבושם נירקח מתמציות פרחי ורד ויסמין, המצויים בגינות הפרחים של העיר גראס, ושריכוזן גבוה יותר מהבשמים של בתי אופנה אחרים. הבקבוק עוצב מקריסטל באקארה, בהליכים אמנותיים - מלאכת מחשבת ומלאכת כפיים שביצעו אמני קריסטל שהתמחותם אמנות ניפוח זכוכית ולצידם אמני זכוכית שהתמחו בחיתוכים אמנותיים, מוקפדים ומדויקים. עיצובו המיוחד של צוואר הבקבוק מזכיר דמויות שצייר מודלייאני, צייר ממוצא יהודי ספרדי, שהרבה לצייר נשים ארוכות צוואר, אך עיצובו דומה יותר לצוואר עטור הטבעות של "ארוכות הצוואר"- כמנהגן של נשות שבט קיאן בורמזיות, העונדות לצווארן, כבר מגיל חמש, טבעות ארד שמניינן עולה מדי שנה. מעל צוואר הבקבוק מתנשא זר פרחים, פרחים ועלוות שיוצרו בתהליכי צורפות מודרנית. הבקבוק המיוחד יוצג בתערוכת בישום יוקרתי שתוצג בין 5-31 לדצמבר בבוטיק דיור בקניון גינדי TLV.

קריסטיאן דיור, שמלת מיס דיור 1949

לאנשים חיים קשה, נפשית ופיזית, להשלים עם פרידה מאנשים קרובים או דמויות חשובות בחייהם ובתרבותם. תמיד נשארת התחושה שאנשים כאלה יחיו לנצח. כזו הייתה גם ההרגשה לאחר מותו הפתאומי, מהתקף לב, של קריסטיאן דיור בתום העשור הראשון למלכותו בעולם האופנה ובהיותו בן 52 בלבד. שנת 1947 הייתה שנה משמעותית בהיסטוריה של האופנה בכלל ובתולדותיו של בית דיור בפרט. דברים גדולים התרחשו בבית דיור שהשיק בראשון לפברואר 1947 אוסף קוטור ראשון, "ניו-לוק", מראה שהוביל, עם תום מלחמת העולם השנייה, את אחת ממהפכות האופנה החשובות והמשחררות. חודשיים לאחר מכן הושק מותג הבישום של בית קריסטיאן דיור שמעבר להיותו מעצב מפורסם היה גם איש תרבות וחברה. בסוף אותה שנה השיק דיור את הבושם הראשון, "מיס דיור" על שמה של אחותו קתרין, לוחמת במחתרת הצרפתית שנשלחה למחנה ריכוז ושוחררה רק בתום מלחמת העולם השנייה.
לא אשכח את אירועי בית דיור בשנת 2007, את החגיגות והתצוגות המופלאות במלאות 60 שנה לבית האופנה ואת הספר המפואר שהוקדש לתולדות חייו ויצירותיו, בהוצאת אסולין, ומלווה בהקדמה, מלווה בהקדמה של ברנרד ארנו, בעליו של בית דיור וקונגלומרט מותגי יוקרה נוספים. לא אשכח גם את הצילצול בדלת ביתי כאשר שליח הביא את הספר המושקע והכבד (חמישה קג' נטו), באריזה מיוחדת, שהגיעה מפריז לביתי ברמת גן.

כהוקרה לבית דיור, במלאות לו 70 שנה, החגיגות חוזרות, למסלולי האופנה ולמוזיאונים לתרבות ואמנות. "מוזיאון הבישום הבינלאומי" בעיר גראס הכתיר את 2017 כשנת הבישום היוקרתי ואת בית דיור כמותג בשמי יוקרה מוביל, שבשמיו המפורסמים נשארו פופולאריים ונחשקים שנים ארוכות. דיור, שהיה מוכר בחיבתו הגדולה לגינות פרחים וצמחים, רכש בשנת 1950 טירה עתיקה שהוקמה באחוזה רחבת ידיים בה גידל פרחים וצמחיה שאהב, שושנים ופרחי יסמין, פרחי לבנדר, גפנים, עצי זית ופירות. נחלת חלומות ממנה שאל השראות לעיצוביו ושהפכה למקום בו נפגשו אמנים ואנשי רוח. במקביל לתערוכת הבשמים בגראס מתקיימת, ב"מוזיאון לאמנויות יפות" בפריז, התערוכה "קריסטיאן דיור מעצב החלומות". תערוכה שמוקירה את חייו ופועלו של המעצב המיתולוגי, אחת הדמויות היותר מפורסמות בעולם האופנה. במוזיאון הפריזאי שבמהלך 112 שנות קיומו לא הקדיש מרחב גדול כפי שהקדיש לתערוכה המתקיימת, מזה כמה חודשים, כהוקרה לבית דיור האייקוני. תערוכה שמלווה את עיצוביו של המאסטרו הגדול בעשור בו בית האופנה התנהל תחת שרביטו כשלצדם עיצובי יורשיו, במהלך העשורים שלאחר מכן ועד היום.

לאחר מותו של דיור מונה איב סאן לורן לממשיך דרכו, אבל לסאן לורן היו שאיפות גבוהות יותר ולאחר שלמד ורכש את חוקי הקוטור הראשונים, יצא למסלול אתגרי אישי. אחריו הגיע מרק בוהן, מעצב אנגלי שהביא לבית דיור את ניחוחה של הקלאסיקה הבריטית ובמקביל ניסה לשמור על הקודים, התווים והקצב של בית דיור. ג'יאנפרנקו פרה, הבא בתור, היה ונשאר נטוע בנישה אחרת שסגדה למסורת העיצוב האיטלקי הגרנדיוזי. יתכן שפרה, מעצב מוכשר, לכל עניין ודבר, שקד על קידום וטיפוח תדמיתו המפוארת מאשר להמשיך את מורשתו של קריסטיאן דיור. לאחר פרה קיבל ג'ון גליאנו את שרביט הניצוח שבאמצעותו הוביל את דיור לתקופה הכי סוערת ופראית, הסקסית והזוהרת של בית האופנה. מעט מאוד ממורשתו של דיור נטמעה בעיצוביו של גליאנו שנאלץ , לאחר שנים ארוכות כמנהל אמנותי, להיפרד, ולא בגלל הפרת אמונים לדיור, אלא בגלל הסלידה והבוז שחש כלפיו עולם האופנה, בעקבות תקרית אנטישמית מבישה בעת שכרותו. אנטיתזה לסגנונו של גליאנו היה ראף סימונס, בוגר האסכולה האנטוורפנית, שהביא נופך של מינימליזם אוונגרדי למסלולי בית דיור. גם הוא, למרות התנאים הנדירים, עזב, ביוזמתו, לאחר 3 שנים בלבד. לאחר פרישתו המפתיעה של סימונס מונתה Maria Gracia Chiuri למנהלת האמנותית של בית האופנה. תפקיד כבד למעצבת והאישה הראשונה שנבחרה לתפקיד לאחר שורה של מעצבים נחושים. מריה גרציה קיבלה את התפקיד ברוח עצמאית אם לא לוחמנית כאשר עיצבה סגנון לבוש רחוק מסגנונו של דיור כמו מרחק כוכבי הלכת מהשמש. אוסף קיץ 2018, לדוגמה, ישמח כל נערה צעירה שכיסי הוריה עמוקים דיים, מה שבטוח אמהותיהן של הנערות לא תוכלנה לחלוק איתן את המלתחה. ואכן מסתבר שכל הנסיינים שעמלו להביא רוח חדשה שתשמר על מורשתו של דיור, לא השכילו אלא להטיל על הבית מטען יצירתי שדיור, אילו היה חי היום, לבטח היה נרתע ממנו.

צילום: ניקולא אלן קופ ויח"צ