תקף את הצומת במקום להשתלב במחלף
מאת: מוטי אלוני - מאמן ויועץ עסקי בכיר
על 'ישראל היום' כבר נשפכו הררי מילים ואינסוף כינויים בוטים ומעליבים, ולחילופין מחזקים ומפרגנים. אבל גם אם הוא 'ביביתון', פראבדה ומעוז הפשיזם של התקשורת הישראלית, וגם אם הוא העיתון היחיד בישראל עם אג'נדה אמיתית של ציונות ואהבת הארץ, השאלה שאותי מעניינת היא איפה דן מרגלית בכל הסיפור הזה? מה לא היה לו ברור בחוקי המשחק שבהם הוא לוקח חלק? ומה השתנה היום לעומת 10 השנים הקודמות שבהן עבד בעיתון? במהלך העשור האחרון שירת מרגלית פחות או יותר את רוח 'ישראל היום', מלבד מספר מאמרי דעה נוקבים והיסחפות אחר אופנת טראמפ של ציוצי טוויטר ביקורתיים ולעיתים מיותרים. הוא ידע להביע מחאה אבל תמיד במתינות ובאלגנטיות. בחודשים האחרונים אמירותיו הפכו לבוטות יותר ויותר, מה שהוביל לבסוף לפיטורים הכמעט בלתי נמנעים. בראיון שנתן בימים האחרונים ליעל דן הגיב על הביקורת כלפיו ששימש למעשה 'עלה תאנה' של 'ישראל היום', באומרו שמטרתו היא להגיע בדיוק לאותם 450 אלף קוראי העיתון שאינם מסכימים אתו, ולא "לשכנע את המשוכנעים" מ'הארץ', מתוך תחושת שליחות ורצון אמיתי להשפיע ולשנות עמדות ותפיסות בחברה הישראלית, בדיוק כפי שעשה עמוס עוז כאשר התראיין בהרחבה במגזין סופשבוע של 'ישראל היום' לקראת צאת ספרו החדש. אז אם זוהי אמונתך ודרכך (שנשמעת סבירה והגיונית), ואם זה מה שאתה רוצה, אז מדוע לירוק מהבאר ממנה אתה שותה?
בתהליכי האימון והייעוץ העסקי עם לקוחותיי, אני אוהב להשתמש באנלוגיות מעולם הנהיגה. השבוע ניסיתי לפתור סכסוך בין שני אחים שותפים לעסק, כאשר אחד מהם נעמד על שתי רגליו האחוריות וסירב בתוקף לפטר עובדים, למרות שהתהליך היה בלתי נמנע להבראת החברה. במקום להשתלב בצומת במתינות דרך המחלף ולהגיד: "או קיי, אני מבין שצריך לפטר אבל בואו נראה איך אפשר לעשות זאת בהדרגתיות וברגישות" הוא התעקש לתקוף את הצומת ולסרב בתוקף לתהליך הפיטורים. וזה בדיוק מה שעשה דן מרגלית. חוקי המשחק של העיתון בו הוא עובד מעל עשור היו נהירים לו לחלוטין, וכעיתונאי מוכשר ויצירתי הוא ידע תמיד לתמרן ברגישות ולהשתלב בצומת במתינות, ותמיד הצליח בסופו של יום להעביר "דרך המחלף" את ביקורתו הנוקבת, כדי שתגיע לאותם 450,000 שאינם מסכימים אתו, עד שהחליט שחוקי המשחק כבר לא מתאימים והגיע הזמן לשבור את הכלים. 'מלבן השיווק' אותו אני מלמד בסדנאות לעסקים מחולק לשניים: מה אני משווק – המוצר, לעומת איך אני משווק – התקשורת. מוצר גאוני המתוקשר גרוע לא יעבור את הקהל, ולעומתו מוצר סביר שמתוקשר היטב יצליח מאוד. ה'חוכמה' בהקשר לכך, מוגדרת כדעה הפופולארית שמספיק אנשים מסכימים עמה, ולאו דווקא זאת העומדת במבחן האמפירי. מזכיר לכם אולי את ראש ממשלתנו שהעיתון המדובר הוא "שופרו"? מבחינתי הוא אחד המאסטרים בהעברה נכונה של רעיונות (גם אם הם לא תמיד מיטיבים אתנו) והפיכתם ל'חכמים' ולפופולאריים, ביכולתו המדהימה למזג את המסר שהוא מעוניין להעביר לתוך הקומון סנס של חוכמת ההמונים, ולתוך אביזרי הקליטה והספיגה שלנו – "לא יהיה כלום כי לא היה כלום". וזה בדיוק מה שגם דן מרגלית עשה מצוין במשך עשור, וכשחדל, נסגרו עבורו הדלתות ושלחו אותו הביתה...
*מוטי אלוני הוא מאמן ויועץ עסקי בכיר, בעליה של חברת מוטיביטור, מייסד בית הספר לעסקים Start, ומנחה תכנית ריאליטי בערוץ 10 העולה לאוויר בימים אלו, המלווה מזה 17 שנה מעל 600 חברות וארגונים להשגת השאיפות, המטרות והיעדים העסקיים.
|