רשמים משבוע האופנה / נעה ארבר

לאחר דיונים ודחיית מועדים נפתח "שבוע האופנה גינדי TLV", האמנם היה זה שבוע אופנה ישראלית והאם בכלל קיימת אופנה כזו? למרבה הצער גם הפעם האירוע לא חבש כובע שיכול היה להתהדר בישראליות. הימים המפוארים הללו חלפו וכיום ניתן להגדירו אירוע אופנה של מעצבים ישראלים שמתקיים בתמיכתה של חברת הנדל"ן 'גינדי'. אירוע שמאדיר ומהדר את תדמיתם של החברה והקניון החדש שאמור להיפתח בימים הקרובים ושבין כתליו התקיים האירוע. בשונה מפעמים קודמות, רשימה מכובדת של מעצבים מקומיים, מתמידים ומוכשרים, שניצוץ של ישראליות מצוי בעיצוביהם, ביניהם דורין פרנקפורט, הגר אלמביק, רונן חן, סאמפל, רזיאלה גרשון ואחרים, שהציגו בשבועות קודמים, בחרו לנטוש העונה את המסגרת הקיימת. בין הגורמים והמשאבים שתמכו בקיום האירוע, יש לציין את יוזם הרעיון והמפעיל האקטיבי מוטי רייף, את חברת גינדי היוצאת נשכרת מאירוע זה, משרד התיירות ומכון היצוא שסייעו, בין השאר, להביא קניינים ועיתונאים זרים. בין העיתונאים שביקרו בחדר העיתונות, היו שסיפרו שכלל אינם כתבי אופנה אך שמחו על ההזדמנות שהוצעה להם לבקר בארץ. קשה לאמוד, ואולי מוקדם מדי לדעת אם נערכו עיסקאות עם בתי האופנה שהציגו באירוע, וקשה לתאר כיצד קניינים רציניים שרק לפני ימים ספורים רכשו בגדים לחורף 2017-18 בירידים שהתקיימו בבירות האופנה, ימצאו דגמים מתאימים בקולקציות המקומיות שעונתן אינה מוגדרת. ואכן, כפי שגם נכתב בעיתון "הארץ", ההיערכות לשבוע האופנה הייתה מסורבלת וסבלה מליקויים מקצועיים שלא התמקדו וגם לא פגעו במטרה.

אין להטיל דופי בכישוריהם של מעצבים ישראלים רבים שנאלצים לעבוד במקום שאין בו תשתיות יצירתיות, אין ייצור טקסטילים מקומיים, אין מעבדות פיתוח ואשפרת בדים ואפילו מתפרות ראויות קשה למצוא. אך בעיקר אין בו תמיכה מרשויות מתאימות. ייצור הבגדים בארץ יקר ואינו יכול לעמוד בתחרות עם שפע של אופנה מיובאת ונגישה. גם תדמיתה הפוליטית והחברתית של ישראל לא תומכת, ולבטח אינה אהודה כפי שהייתה בעשורים שהיינו גאים בישראליות. אפילו נוכחותן של שרת התרבות מירי רגב, ורעיית ראש הממשלה שרה נתנייהו, מן הסתם, לא הרעידו את זנבות פרוות השועלים, שנראו פה ושם, וגם לא ריגשה ולא העשירה את יוקרת האירוע. שבוע האופנה נפתח בערב גאלה זוהר שנערך בטרקליני קניון גינדי החדש והמפתה באוצרות אופנה מיובאים ויוקרתיים, אריות אופנה בינלאומיים מולם אמורים להתמודד מותגי אופנה מקומיים שרכשו עמדות בקניון. אין ספק שהאופנאים הישראליים עשויים להיות טרף קל בזירה מאתגרת ותחרותית כמו זו.

מחווה לגוטקס במלאות לה 60 שנה
​שבוע האופנה נפתח בתצוגה רטרוספקטיבית שסיפרה את תולדותיה ושנותיה היפות והפוריות של "גוטקס", במלאות 60 שנה לייסודה, אירוע הצדעה לישראליות היפה, זו שהייתה וכפי הניראה לא ניתן יהיה לשחזר אותה. שנים בהן הייתה גוטקס הנזר שפיאר את תדמיתה של האופנה המקומית כאחד ממותגי בגדי הים והחוף המובילים והנחשקים בעולם. בנות מלוכה ונסיכויות, שחקניות, נשות החברה הגבוהה וידועניות ברחבי העולם, רכשו את בגדי הים והחוף של גוטקס למלתחותיהן, ששימשו, במקרים רבים, כבגדי ערב לאירועים זוהרים. כיום ישנם מעצבים ישראלים רבים ומוכשרים אך אופנה ישראלית הינה מוצר נדיר. גם מעצבי אופנה, שמזה שנים ארוכות עובדים ומייצרים סגנון לבוש שדומה לו איננו מיוצר במקומות אחרים, והשתתפו בשבועות אופנה קודמים, לא נמנו בין המציגים. ואמנם אין כמעט זכר לאופנה שאופייה וסגנונה ישראליים כפי שהיא זכורה משבועות האופנה הראשונים שהתקיימו לפני מספר עשורים. מורשת התרבויות והאמנויות שהייתה לה תווית ישראלית מובהקת ונחשקת, גם מחוץ לגבולות הארץ, כבר אינה קיימת. גוטקס הייתה שגרירת אופנה מובילה ולאה גוטליב הייתה דמות איקונית נערצת ויצירתית בסצינת האופנה הבינלאומית, יוצרת מעוררת השראה, שאמנותה הייתה עיצוב בגדי-ים. כל פיסת בד, כל פריט ופריט לבוש, בין שהוא בגד-ים, כפתן או שמלה היו יצירה אמנותית שזורה בצבעים, מרקמים והדפסים שצוירו, נרקמו ויוצרו במיוחד לגוטקס. יצירות מופת, הראויות לשלשה "אצבעוני זהב", שגם היום בולטות בין יצירותיהם של אשפי אופנה מובילים. גוטליב הייתה אישה מיוחדת בעלת תעוזה ועצמה נשית ויצירתית שהקדימה את זמנה בעיצוביה המקוריים ובפיתוח בדים וחומרים חדשניים. גוטליב לא הציגה חדשות אופנה היא עצמה יצרה אותן בעוד שגוטקס, כחברת הלבשה עילית, הייתה מעמודי היסוד של תעשיית האופנה המקומית, שהכתיבה והובילה את סיפורה המפואר של האופנה הישראלית בארץ ומחוץ לגבולותיה. ואמנם רבות מיצירותיה של לאה גוטליב הושפעו מתקופות שונות בתולדותיה של המדינה הצעירה, מאירועי מפתח, מאגדת קיבוץ הגלויות, התרבויות השונות ואמנויותיהן. לאחר שנאלצה להיפרד מגוטקס המשיכה גוטליב לעצב וליצר, כמעט עד יומה האחרון, מטעמי אופנת חוף עילית שנשאה את שמה.

התצוגה בערב הפתיחה החגיגי הייתה חוויה ויזואלית מרתקת ובמיוחד מרגשת. מרגש היה לראות את הדגמים המקוריים שהיו ועדיין נראים חדשניים, כאילו זה עתה הגיחו מסדנאת עיצוב עכשווית. הבחירה בדוגמניות ומלכות יופי בעבר, שהציגו את הדגמים המקוריים, הייתה גם כן נכונה והולמת להפליא לאירוע החגיגי. אמנם חלפו מספר עשורים מאז הציגו את דגמי גוטקס אך עדיין הפליאו בחזותן החיונית, כשהן תמירות, מוצקות ויפות, שבות בטבעיות ובתשוקה אל מסלול התצוגה. חלקה הראשון של התצוגה היה מחווה ללאה גוטליב ול-60 שנות ההיסטוריה היצירתית של גוטקס. במקביל הוקרן, על מסך ענק, סרטון ערוך מקטעים ארכיונים ששיקפו את הפעילות וההתפתחות היצירתית של גוטקס. כהדרן הוצגו דגמים בשחור מתוך האוסף החדש של גוטקס. הצבעוניות האפלה והמוזיקה הקודרת דמו לרקוויים שלא התאים לפתיחה החגיגית, לצבעוניות התוססת ולצלילים הקיצביים של האוסף הרטרוספקטיבי. אין ספק שחברת גוטקס הייתה ועדיין נחשבת למותג ייחודי ולאה גוטליב הייתה אחת ויחידה, מעצבת שהבינה את תקופתה והקדימה בחזונה, מעצבת-על שתשאר לנצח איקון יצירתי בהיכל התהילה של האופנה הישראלית.

צילום: אבי ולדמן