תהיו רגועים לגור בבניין שתוכנן על ידי מי שהיה סטודנט להנדסה והגיש עבודות לא שלו?
תרצו שהילדים שלכם ילמדו ממורים שקנו עבודות סמינריון וכך קיבלו תעודת הוראה?
בארץ מתקיים שוק עצום של סחר בעבודות אקדמיות, כאשר מחירי העבודות הנרכשות מחברות כותבי צללים (ואפשר למצוא עשרות כאלה בחיפוש מהיר ברשת), נעים ממאות ועד אלפי שקלים לעבודה. התופעה כל כך נפוצה עד שבשנת 2016 פנה ועד ראשי האוניברסיטאות ליועץ הממשלתי לממשלה לשעבר, ד''ר אביחי מנדלבליט, כדי לדון בתופעת מסחור העבודות האקדמיות והגברת הענישה על עבירה של קבלת נקודות זכות אקדמיות במרמה. במכתב שנשלח ליועמ"ש אז נכתב כי: "מספר הולך וגדל של גורמים מציעים למכירה עבודות אקדמיות הנכתבות באופן מיוחד, בהתאמה אישית לכל דורש שידו משגת. אותן חברות ואנשים פרטיים מפרסמים את שירותיהם ברחבי הקמפוסים וברשת האינטרנט ללא מורא ואל מול התופעה המדאיגה עומדות האוניברסיטאות וידיהן כבולות".
כולנו מבינים מה יהיו ההשלכות של רמאות והונאה בין כתלי האקדמיה על עתידנו מהבחינה המוסרית, האתית, החברתית והכלכלית. ברור אם כן, כי ישנה חשיבות עליונה להעלאת המודעות לבעיית היושרה של הסטודנטים באקדמיה בקרב מקבלי ההחלטות במוסדות האקדמיים, במועצה להשכלה גבוהה, במשרד החינוך ובמשרד האוצר. תתארו לכם כיצד ייראה שוק העבודה אם בוגרי המוסדות האקדמיים של היום, יצאו אליו כשהם חסרי מיומנויות קריטיות, כמו יכולת ביטוי טובה בכתב, יכולת להציג נתונים, יכולות לאנליזה וסינתזה, להסקת מסקנות ועוד.
במחקר שנערך במספר מוסדות להשכלה גבוהה התגלו התוצאות הבאות: במדעי הרוח ובמדעים מדויקים חלה צניחה משמעותית ברמת היושרה, לעומת ירידה מתונה בלבד במדעי החברה ומדעי הבריאות. נוסף לכך, לפני הקורונה, רמת היושרה במכללות הפרטיות הייתה גבוהה יותר מזו שבאוניברסיטאות - אך מגמה זו התהפכה בתקופת הקורונה, כלומר: רמת היושרה במכללות הפרטיות הפכה נמוכה יותר מזו שבאוניברסיטאות. מה שאומר, שתופעה זו החלה לחלחל גם למכללות הקטנות יותר.
ברוב המקרים, הענישה במקרה שסטודנט נתפס מעתיק עבודה אקדמית, אינה דרמטית. בישראל הענישה נתונה לשיקול דעתה של ועדת המשמעת של המוסד האקדמי, ונתמכת בתקנון המוסד. היא נעה בין אזהרה או נזיפה, פסילת בחינה, איסור לגשת למועד מסוים, ביטול השתתפות בקורס, והחמור ביותר - הרחקה מהמוסד האקדמי לתקופה מוגדרת או לצמיתות – מה שקורה לעתים רחוקות מאוד. היות שזה המצב הנתון, יותר ויותר סטודנטים משודלים לרמייה ללא חשש למעשיהם. 
שיטות הרמיה וההעתקות הפכו יצירתיות יותר בשנתיים האחרונות וכהוכחה לכך, ניקח לדוגמא את מבחני הבית בזום: זווית המצלמה די מוגבלת וסטודנטים החלו לנצל זאת ולשלוח תשובות דרך הווטסאפ. בעזרת קבוצת ווטסאפ הם מעבירים תשובות האחד לשני.
קשה לאכוף את התופעה הזו בעיקר בעידן של טכנולוגיה בו הכל נגיש וזמין יותר. הטכנולוגיה שונה מה שנותן לראש יצירתי מגוון פתרונות. בעזרת אימייל אחד הכל פתור.

ראש המחלקה להוראת המדעים המכללה האקדמית אחוה, ד''ר עומר פליק טוען: "אם הסטודנטים היו משקיעים את כל היצירתיות שלהם בללמוד לבחינה ולא באיך להעתיק, מצבנו היה נפלא".
פתרון אחד לתופעה זו הוא השתלטות מרחוק על ידי המוסד האקדמי על המחשב של הסטודנט. המחיר הוא חדירה לפרטיות של הסטודנט.
פתרון נוסף שהציע ד''ר עומר פליק הוא לתת שאלות מחשבה בבחינה לדוגמא: איך היית מנתח את הקטע על סמך החומר שלמדת, ולא שאלות של הגדרה שדורשות "להקיא" את החומר.
דרך נוספת להילחם בתופעה היא בעזרת תוכנה לגילוי העתקות, כאשר בארה"ב ואירופה פועלות מספר חברות כאלו, באנגלית. בארץ קיימת רק חברה אחת כזו - חברת "מקוריות בע"מ" (Originality) אשר פיתחה תוכנה מקורית כחול לבן, שהיום מוטמעת בקרב כל האוניברסיטאות ובמרבית המכללות בישראל. המערכת כוללת מאגר של יותר מ-6 מיליון עבודות שהוגשו בישראל בעשר השנים האחרונות, ומסוגלת לבדוק את רמת המקוריות של עבודות בכל שפה (בעיקר בעברית, ערבית ואנגלית) במדעי הרוח, מדעי החברה ורוב מדעי החיים.